<h1>רבינו ירוחם ני"ב ח"ב</h1>
<h2>דף כה.</h2>
נר שעל גבי הטבלא מנער הטבלא והיא נופלת מאליה ואם כבתה כבתה ודוקא בשוכח אבל מניח נעשה בסיס לדבר האסור ואסור פשוט בשבת. פרש"י בנר דלוק ועכ"פ צריך לומר שאין בו שמן שאם היה בו שמן היה שופכו והוי כמסתפק מן הנר בשעה שדולק שחייב משו' מכבה ולפי מה שפי' בעל הערוך דלא אמרינן דמודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות אלא היכא דיש לו הנאה אבל אין לו הנאה מותר בדבר שאין מתכוין (אלא) [אפי'] בפסיק רישיה כמו שכתבתי באבות מלאכות [חי"ד] יראה דאפי' בנר שיש בו שמן דאין לו הנאה כשנשפך. ובירושלמי [פ"ג ה"ז] מוקי לה בנר שכבה ולא גריס ואם כבתה כבתה ואתי כרבי יהודה ואסור טלטול גמור בנר שכבה או אי נמי (כב"ש) [כר"ש] דמיירי בנר גדול כגון כוס או קערה ועששית ומודה בה ר"ש או אי נמי שיש בה גחלת והשלהבת כבתה. נר שאחורי הדלת אסור לפתוח ולנעול כדרכו דמודה ר"ש בפסיק רישיה כך פשוט בשבת. פרש"י שהנר מונח אחורי הדלת וחיישינן שמא יכבה אותו הרוח. ור"י פיר' שהנר תקוע (בכותל שאחורי) [באחורי] הדלת ובפתיחת הדלת ובנעילתו מרחיק השמן מן הפתילה או מקרבו אל הפתילה ור"ח פי' שהנ' קבוע בכותל שאחורי הדלת וכשפותח הדלת מכה בכותל ויש לחוש שמא יכבה הנר.
